גליון מס' 2 של מעט לעת מונח לפניכם. זהו עלון מפרי יצירתם של אנשי אלון מורה, ועל כך אנו יכולים להתגאות.

ראשית, ראוי לציין את יוזמות העלון מרים ביתן, ענת גנירם ואביבה מלטר, שבזכותן העלון יוצא לאור.

אז על מה נקרא הפעם?

נמשיך להעשיר את רוחנו ב"תורת פיך" - מאמר תורני מהרב לבנון בעמודים 5,6.

"נפש בריאה בגוף בריא" לא נשכח, ועל ענייני בריאות נוכל לקרוא במדור "שנהיה בריאים" בעמ' 7-9.

על דעות שונות נקרא ונחווה דעה בעמוד 10.

ננסה להרחיב ולהעמיק את אמונתנו במדור "אשרי המאמין", הפעם בהיבט האמנות, בעמוד 12.

גלעד שני

ארץ ישראל "הגדולה" נחלקת לאיזורים גיאוגרפיים שונים ושמות שונים המתיחסים לאזורים אלו., ורציתי לנסות לפרש כמה מושגים הקשורים לאזורנו.

נתחיל ב: "הר אפרים"

הר אפרים במבט שטחי הוא ההר של שבט אפרים, אך מצאנו ששיבטי אפרים ומנשה באים ביחד ליהושע ומתלוננים שאף דחוק להם הר אפרים. מה מנשה מתלונן שאף לו הר אפרים?

לאחר ההתנחלות מפריש יהושע ערי מקלט. ליד כל עיר מקלט המופיעה בתנ"ך מופיע אזור הקליטה המרכזי שלה, ונביא פסוק מיהושע ב' לדוגמא: "ויקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה".

גם בנבואת הנחמה לשבטי ישראל מצינו הקבלה בין הרי שומרון שודאי כוללים שטחים של מנשה כי הרי העיר עצמה נמצאת במנשה לבין הר אפרים "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחללו כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו" (ירמיה ל"א). הר אפרים א"כ כולל גם את שטח מנשה, ולכן ישנה ישיבה תיכונית בקדומים אשר בשטחו של מנשה, הנקראת "הר אפרים". אך למה ההר נקרא אפרים?

יעקב אומר ליוסף כששם את אפרים לפני מנשה "אולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגויים". מאז ברכתו של יעקב אפרים חשוב יותר ממנשה ויהושע משבט אפרים כובש הארץ חשוב מגדעון משבט מנשה שעל ידו היתה תשועה מקומית לישראל.

אם כבר דברנו על יעקב הוא ישראל נעבור לביטוי מקביל להר אפרים הוא הר ישראל.

יאשיהו יוצא למסע טיהור מע"ז ומתחיל ביהודה וירושלים ואח"כ "וכל החמנים גדע בכל ארץ ישראל וישב לירושלים".

כאן נעצור ונשאל מדוע?

הרי לישראל היו 12 בנים ומדוע שמו יקרא אחרי הפילוג רק על עשרת השבטים שבמרכזם אפרים ולא על שבט יהודה?

אינני מתיימר לענות על שאלה זו ומי שיש לו רעיון מוזמן להביאו בפניי, אך אנסה להדגיש את הקשר בתנ"ך בין ישראל ויוסף.

בלידת יוסף: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי".

כשנמכר יוסף ישראל ממאן להתנחם ואומר "כי ארד אל בני אבל שאולה" או במלים אחרות אם אין לי יוסף מת אנכי, ומתאבל על בנו ימים רבים.

כשנודע לישראל שיוסף חי ותחי רוחו והוא אומר "רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות".

יעקב מחזק מאד את יוסף האחראי על הצד הגשמי, כי בצד זה יש נטיה לפרוק עול מלכות שמים ועול המסורת ולכן יעקב מטפח את יוסף ומעניק לו אהבה וחיבה יתרה וברכה נוספת על שאר האחים.

בספר דברי הימים פרק ה' "ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף".

ועוד נשאר לברר מדוע ישראל מחובר בקשר כ"כ חזק ליוסף ולנחלתו לעומת יהודה.

בצפיה לגאולה שלמה של משיח בן יוסף ועליו נשיא יהודה.

עובד ע"פ שיעורי הרב לבנון

בבואנו להתבונן על הבית והמשפחה מנקודת מבט יהודית, אנחנו צריכים להקדים ולהבין את חשיבות הבית ומרכזיותו בעם ישראל.

כאשר דנים במבנה הרוחני של עם ישראל, מרבים להדגיש ולהסביר את מרכזיות כלל ישראל. בהבנה רוחנית, הכלל קודם לפרט. כלומר העיקר בעם ישראל הוא עצם קיומו של העם, והפרטים אינם אלא הופעה של אותו אידאל עליון ששמו עם ישראל.

לעומת גישה זו, שהיא אמיתית ונכונה, במישור המעשי יש להדגיש את חשיבות הפרט. שיר ידוע מספר אודות המסמר שהיה תקוע בפרסות הסוס ובנפילתו גרם לכשלון המלחמה. סוס גדול, מלא עוצמה ושרירים, ועל גביו יושב לוחם מנוסה ומוכשר, אינו יכול לנוע ולמלא את תפקידו, בגלל העובדה שמסמר קטן בפרסותיו אינו מונח במקומו. כל הכשרונות המפותחים, כל האימונים וההשקעה אינם יכולים לבוא לידי ביטוי בגלל "פרט קטן" שאינו מונח במקומו ואינו ממלא את תפקידו. כדי להצליח במלחמה, צריך שכל הפרטים הקטנים יהיו במקומם.

כך גם עם ישראל, בהופעתו המעשית, תלוי בכך שהפרטים ימלאו את תפקידם. השאיפות הכלליות, שאיפות לגאולה שלימה, ההסכמה למסירות נפש ולהקרבה רבה חשובים, אפילו חשובים מאד, אולם בכל זאת, כדי שהכלל יוכל לבוא לידי ביטוי, צריך לדאוג לכך שהיחידה הבסיסית ממנה בנוי הכלל, תהיה מתוקנת.

בדרך כלל, היחידה הבודדת, הפרט, הוא האדם. לא כן הדבר במשפחה. היחידה הקטנה ביותר ממנה מורכבת המשפחה היא הזוג, איש ואישתו. איש לחוד ואשה לחוד חשובים כ"חצי דבר" (בבא קמא ע ע"א), מבחינת בניית משפחה.

המבט הנכון על השלמות בחיי משפחה איננה בצד הפרקטי-מעשי, שיהיה מי שיתפור כפתור לבעל ומי שיביא פרנסה לאישה. אלא ההבנה שיש כאן השלמה הדדית, בחינת "חיגר וסומא".

הגבר כאשר הוא לעצמו, לוקה בחסרונות רבים, והאשה כשהיא לעצמה לוקה בחסרים. החיבור בין איש לאישתו משלים את החוסרים אשר בכל אחד ואחד.

כשם שהאבן ממנה נבנה בניין איננה אבן אחת, אלא אבנים קטנות רבות המצטרפות ל"בלוק", אשר ממנו נבנה הבניין, כן גם הזוג - איש ואישתו, הם היחידה השלמה לבנין בית. שם אנחנו כבר מוצאים את היציבות והאיתנות המינימליית, שעל גבן אפשר אחר כך לבנות בניין גדול. כשהסולם מוצב ארצה, על בסיס איתן שכזה, אפשר אחר כך להגיע עם ראשו השמיימה.

פעם התארחנו אצל משפחה. נושא השיחה גלש לתחומים בהם עסקנו - בירורים בחיי משפחה - שאלה בעלת הבית: "באמת? באזור שלכם יש כל כך הרבה קשיים ובעיות? אצלנו באזור אין בעיות משפחה!" אמרנו לה: "לא יכול להיות שאין בעיות. לעיתים לא מוצאים את הבעיות, אולם הן הולכות וגדלות מתחת לפני השטח, והפיצוצים הולכים וגדלים". "לא", התעקשה בעלת הבית, "אצלנו כולם אנשי מעלה, אנשי רוח יודעי ספר, זה משהו אחר". למרות העמדה החדה והברורה של בעלת הבית, כנראה שדברינו נקלטו אצלה, והיא התחילה לשים לב. אחרי כחודשיים התקשרה האישה ואמרה: "הצילו! כל מקום בו בדקתי מצאתי אש".

בעיה זו היא אחת הבעיות המרכזיות של הדור. בימינו החיבור בין איש לאישה אינו נעשה באופן כל כך טבעי וחלק. כדי שהחיבור יהיה טוב ויציב יש לרדת לעומק העניין, לנתח את מערכת הקשרים, לראות את הקשיים הניצבים בפני בני הזוג, ובעצם, בפני הקב"ה.

באופן תאורטי, כל גבר יכול להתחתן עם כל אישה ולחיות חיים טובים ונעימים. אמנם יש אנשים קצת עצבניים, ולכאורה יהיה קשה לאשה להסתדר איתם, אולם האמת היא שהם יוכלו לתקן את המידות ולחיות יפה עם אישה. כך גם לגבי נשים, יש נשים צעקניות, אולם הבעלים שלהם יוכלו לקנות אטמי אוזניים ולשים באוזניים. חיי נשואין כאלה, הינם חיי שני בני זוג החיים זה ליד זה.

בעם ישראל, הדבר שונה. ההשגחה הפרטית, הקיימת בישראל, מכוונת ומדריכה את האדם להקמת משפחתו, באופן כזה שהבניין החדש יהיה הרבה יותר מסתם שכן לחדר. במציאת זיווג לא מדובר רק על כך שיבוא הבעל ויזכה במשרתת, ולא רק שהאשה תזכה במשענת כלכלית וביטחונית, אלא מדובר על בניית בית. כיוון שהדרישה היא גבוהה כל כך, חייבים להעזר בקב"ה.

ההתאמה הנדרשת זקוקה לסייעתא דשמיא מיוחדת, כיוון שמדובר על בניית בית משתי נשמות. כל אדם יורד עם נשמה לעולם, ופירושו של דבר שלכל אדם יש תפקיד בעולם. הופעת הנשמה בעולם, היא הופעה של אדם עם כוחות גוף וכוחות נפש, שתפקידם בעולם הוא לצאת ולפעול. ההופעה הראשונית היא של נפש לא מושלמת, ובמהלך החיים צריך האדם לתקן דברים ולשנות את עצמו כדי למלא את תפקידו בעולם.

אבל, באמת בריאות היא מצב הרבה יותר רחב מזה. זה מצב לא רק של העדר מחלות למיניהן, אלא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית.

"בריאותיזם" כפילוסופית הבריאות צריכה לכלול בתוכה את הצד הגופני, הנפשי והמוסרי של הבריאות כאשר היא רלוונטית הן לגבי הפרט, הן לגבי המשפחה והן לגבי החברה כולה.

חוט שדרה של בריאות בכל המובנים נשען על השגרה היומיומית. שגרה בריאה ונעימה עשויה לקדם אותנו ולסייע לנו בגיבוש הכוחות שהם חיוניים לנו בחיים. משום כך חייבת השגרה היומיומית להקיף את המחשבות ואת המעשים החיוביים. זוהי הסיבה מדוע ראוי לפתח מחשבות טובות, עליצות חיים, אמונה, מעשים חיוביים, פעילות גופנית, שינה רגועה ותזונה נכונה.

הצד הפיזי של הבריאות מאפשר השפעה יעילה על צדדים אחרים של בריאות. כדי לפתח את בריאות האדם יש להשתמש ראשית כל במנוף הזה.

הצד הפיזי כולל בתוכו פעילות גופנית, נשימה נכונה, תזונה נכונה, העדר מתח גופני / נפשי ועוד.

היום המדע הוכיח את קשר הגומלין שבין גוף האדם ופעילות גופנית לבין נפש האדם ופעילות נפשית מתברר שפעילות תקינה של גוף האדם, הפעלת שריריו ושמירה על גמישות וזריזות הם תנאים שאין לוותר עליהם כדי לפתח חיים בריאים והתפתחות רוחנית נורמלית.

התפתחות החברה כיום מובילה למינימום של פעילות גופנית. הטכנולוגיה, ככל שהיא בדרך כלל מבורכת, מבחינות אחדות טמונה בה סכנה. היא מונעת הפעלה תקינה של גוף האדם, ומביאה לרפיון ולהתנוונות שרירים ואברים בעלי חשיבות מכרעת בשמירה על בריאות האדם.

התכונות היסודיות של היציבות הגופנית הינן: שווי משקל, גמישות, זריזות, חוזק שרירים וכוח סבל.

להלן שדני תרגילים פשוטים וטובים, היכולים להקל על כאבים בגב התחתון (התרגילים אינם באים במקום פניה לרופא במקרה הצורך).

1. שכיבה על הגב עם רגליים כפופות. שיטוח המותניים על ידי אימוץ שרירי הבטן. הבאת ברכיים לחזה וחזרה 5 פעמים באיטיות רבה. בזמן הבאת הברכיים לחזה יש לנשוף אוויר, ובזמן שחרור הרגליים יש לשאוף אוויר. יש להתרכז בתרגיל שנעשה, ולא לתת למחשבות "לברוח".
2. שכיבה על הגב, הבאת הברכיים לחזה אחד אחרי השני, ואח"כ שניהם ביחד מבלי לתת למותן להתרומם. . התרגיל נעשה כמו הקודם, עם נשימות קצובות עמוקות ואיטיות, ועם ריכוז בנעשה. יש לעשותו 5 פעמים.

כדאי לעשות את שני התרגילים לפחות פעם אחת ביום. בתרגילים הללו שרירי הבטן יתקצרו, ושרירי הגב יתארכו, גבר שיביא להרפיית שרירי הגב ולגמישותם, ולשחרור מסויים מכאבים.

מקורות:

1. בריאותולוגיה ורפואה ביולוגית, משה ברמן 1979
2. העיקר הבריאות, רגינה קוליץ 1981.
3. התעמלות מתקנת, אורי מיכאלי 1982.

קיים מצב בו סכרת מתגלה בהריון. יש לציין שקיים הבדל בין קבוצת נשים שהיו ידועוץ כסכרתיות עוד בטרם הריונן, לבין נשים שהסכרת התגלתה בזמן ההריון. הטיפול בשתי תת-קבוצות אלו אם כי בראשונה קפדני ונמרץ יותר.

הקבוצה של סכרת המתגלה במהלך ההריון מופיעה בקרב 2-4% מהנשים ההרות, ומוגדרת כסכרת שהתפתחה במהלך ההריון הנוכחי.

מאפיינים: בדר"כ נשים מבוגרות יותר ובעלות משקל עודף.

איתור נשים אלה חשוב כיוון שהן מהוות קבוצת סיכון להתפתחות סכרת לעתיד הרחוק. כאמור, רובן הגדול של הנשים חוזר לאיזוני גלוקוזה לאחר ההריון, כיוון שיציאת העובר והשליה מסירות את מצב הדחק (סטרס) ההריוני. אך הבעיה הבסיסית קימת ונוטה להחמיר עם השנים.

אבחנת הסכרת ההריונית

בדר"כ בנשים אלה כמעט ואין סימפטומים ברורים כפי שהוזכרו: השתנה מרובה צמאון וכו'. ומכאן, שאינן פונות לרופא ביוזמתן, לכן נוהגים כיום לסרוק את כל אוכלוסיית הנשים ההרות. הסקירה הראשונה מומלצת לכל אשה בשבועות 24-28 להריונה. נהוג לעשות העמסה עם 50 גרם גלוקוז.

הטיפול מתמקד באיזון מדוקדק של רמת הגלוקוז, במעקב קפדני אחרי התפתחות ההריון, וטיפול מהיר בסיבוכים.

נהוג כיום ברוב המרכזים שהצוות המטפל הינו צוות רב מקצועי הכולל: רופא מומחה לסכרת, רופא נשים, דיאטנית ובשבועות שלפני הלידה גם רופא יילודים.

מתכונים בריאים ופשוטים

ויטמין זה נחוץ נחוץ מאד לבריאות, הוא עוזר להגנת העיניים, העור הריריות, הרקמות הרכות. כמו כן כל ציפויי מערכת העיכול, הכליות, שלפוחית השתן, העיניים והריאות. הוא גם עוזר לבניית עצמות חזקות, שיניים ודם בריאים ובאופן כללי עוזר לגוף להגן על עצמו מפני זיהומים.

מרכיבים נוספים וחשובים שנמצאים בעלי הסלק הם: קארוטין, נתרן, אשלגן, סידן, ברזל ועוד.

לאור זאת מומלץ לאוכלם במשך כל השנה ולא רק בראש השנה (כפי שנהוג – סלקא).

בשנים האחרונות ניתן להשיגם ללא חשש תולעים גם פה באלון מורה.

חבילת עלי סלק

בצל גדול

מעט שמן

3 פרוסות לחם מקמח מלא

3 ביצים

מלח

קוצצים את הבצל ומאדים אותו במעט השמן עד שהופך להיות שקוף.

את עלי הסלק מפרידים מהגבעולים. שיטה נוחה שאני מצאתי, היא להחזיק את הגבעול הלבן באויר בצורה אנכית וביד הפנויה להסיר בעזרת סכין להסיר את החלק הירוק. לקצוץ אותם כמו חסה ולהוסיפם לבצל ולהמשיך לאדות עד שמתרככים.

את פרוסות הלחם מפוררים במעבד מזון.

בקערה מערבבים את הביצים, פרורי הלחם, מלח, הבצל ועלי הסלק המאודים משמנים פיירקס ואופים עד שמזהיב.

ניתן לאפות במיקרוגל ואז אפשר לחסוך את הערבוב בקערה ואין צורך לשמן. מערבבים את כל החומרים בפיירקס ומבשלים עד שהכל נקרש.

• אפשרות נוספת לגיוון, מאותו תהליך ניתן גם ליצור קציצות.

מהגבעולים שנותרו ניתן להכין סלט בטעם מעודן.

קוצצים אותם ומאדים במעט שמן או במיקרוגל ללא שמן עד שמתרככים. מוסיפים מיץ לימון טרי ושמן זית לפי הטעם הרצוי.

אם אין לכם חשק להכין פשטידה, (אצלי זה קורה לעיתים קרובות) אפשר להשתמש לסלט גם בעלים הירוקים ולהוסיפם לאחר שהגבעולים התרככו.

אצלנו במשפחה הסלט הזה הפך ללהיט והוא ממש נחטף מהמבוגרים ועד הנכדים.

בתאבון ולבריאות

למי שיש רעיונות למתכונים בריאים ופשוטים מוזמן להעבירם לנחמה פורת.

לא מזמן היתה לי שיחה מעניינת עם ביתי:

"אמא, מי חולה?"

"ב"ה, אף אחד"

"נו, אמא, מי חולה?"

יהיה מי שיגיד: ילדה צדיקה. יהיה מי שיגיד: חומר למחשבה. בחרתי באפשרות השניה.

ברצוני להעלות מספר שאלות שאולי כדאי לתת עליהם את הדעת:

• האם יש כוונה בבקשת הרפואה לחולה?
• האם יודעים על מצבו של החולה ובאמת רוצים ברפואתו?
• האם אנו מתייחסים ברצינות הראויה למקרה בו החולה נפטר למרות שהתפללנו עליו?
• האם יש הבחנה בין חולה בסכנה לחולה בדלקת גרון קלה?

שוב אני מדגישה שזהו צד אחד של המטבע.

אשמח לקרוא מעל דפי עיתון זה, התייחסויות נוספות לעניין.

טליה חנה ברודי

היום, כשהחרב מתהפכת באיום על ישיבתנו ברמת הגולן, ואנחנו מאמינים ש"לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", עונים בי אמן כל שורשי שבגולן (תרתי משמע), אלה שנטעתי בו ואלה שנטע בי.

אבל מעל כולם טמוני עפר הגולן, היקרים מכל. הורינו נוחם עדן זלה"ה. זכותם תגן עלינו ועל נחלתנו.

נתבקשתי לכתוב ומצאתי לנכון להביא כמה דברים ממה שכתבנו עליהם. דברים שמתאימים גם לזמן של פריחת השקד ולחודש אדר.

יה"ר שיהיו הדברים לעילוי נשמתם ולקרוב הגאולה השלמה בב"א.

אבא שקד ז"ל כעץ השדה

חג האילנות. השקד פורח בשקידה

אבא שקד גדל עם ריח עץ שהובא

מן היער, ונוסר לקרשים

כשאביו, בחוּשוֹ המופלא, מדייק בסימונוֹ

בכל יסורי חייו, ובשמחתם, נשא עמו את

קשי העץ, רוך הפרח, ושמחת הפרי.

כעץ היה קשה ותקיף בכל ענין עקרוני.

שתול, חזק, ובלתי מושפע.

מרושם, מאפנה, מלחץ.

ועם זאת רוגש ורוטט - לכל רוח,

לכל רגשה,

לכל אדם,

מקשיב ומתפעל.

חלומותיו, ילדותו ויסוריו

אשר חרצו את קויהם בעצתו פנימה.

ועם זאת נכון להתחדש,

לשוב,

לרוץ קדימה

עם כל דבר אמת.

לתת כתף עם צעירים

לבנות, ושוב ושוב לנטוע.

לנטוע עץ,

לנטוע ידע,

לנטוע אהבתו לכל נוצר.

לנביטת הזרע.

להנצת הפרח,

למלמול תינוק בלימודו,

ידע כי נועד.

וכך עם צלקות חייו

בשחור עיני ילדי תימן

שלימד.

ואסף כוחותיו אל עמל

החינוך המפרך.

מעידור ועישוב, קצירה

וגיזום בגנו הפורח.

ירקות ופרחים מגנו,

נשא ברגשה לבנותיו

בדרכים ארוכות.

אבא שקד זכה,

וכוחות שאסף, התחדשו בו

בקיץ חייו.

כפריחת השקד המעטר

בזקנו הלבן.

בחיי התורה לבלבו ימיו

התמים, תמימים.

ובפירות כל פרחיו שלו,

כעץ במכת הברק.

שגזעו היבש לא נודע

בשפעת עלעליו.

לגברת ברקאי ברכות!

מטרת הציור, היא כמו מטרת השפה: להביע.

הציור אינו חשוב ביהדות, כמו שהנגרות והסנדלרות אינם חשובים. אבל אם נגר יעשה ארון הקודש, זה יהיה חשוב. אם הצייר יבטא בציוריו דברים בעלי ערך, זה יהיה חשוב.

כשצייר מבטא בצורה עדינה, מאווים כמוסים וחיוביים שבנפשו, זה חשוב. כי זה מחזק אותם בנפשו ובחייו, וגם מעורר אחרים לקבל אותם לנפשם. אדם עדין ורגיש, שלא יתן ביטוי לעדינותו, יהיה חסום, והנזק יתבטא גם בתורתו. אמנם אם אפשר לבטא עדינות זאת בדרכים אחרות, לא חייבים להיות אומנים.

אם משתחררים מהשפעות של אחרים, ומנסים מתוך חופש ליצור, עולים לאט לאט על הסגנון האישי.

הרב זצ"ל כותב "באורות התחיה" שלא עסקו בחו"ל, בגלות, לא באומנות ולא במדעים, כי כל יופי חיצוני משך את הלב אל מחוץ לבית המדרש. אבל בארץ ישראל, בגאולה, הולך ומתנוצץ אור גדול, שהיופי של החול לא יכול להתחרות איתו ולכן אינו מסוכן לכל אחד ומי שאינו מסוכן לו יכול לעסוק בו.

בידידות

(הרב) נחום רכל

כתבה ענת גנירם

מה עושים כששני ילדים קטנים רבים ע"מ להשיג את אותו חפץ?

אשה א: יש לזכור שהתפקיד של ההורים הוא לא לשפוט אלא ללמד את הילדים דרכים להתמודד, כשהמגמה היא לחנך שגם בעתיד יופנו הכוחות למציאת פתרון יצירתי לבעיות ולא לקנטור ולמרירות כלפי הגורמים השונים. מנסיון, הפתרון שהילדים יגיעו אליו בדר"כ יהיה יותר טוב מהפתרון שבאותו רגע נראה להורים הצודק וההגיוני ביותר.

אשה ב': מציעים לילדים לקיים תורנות. "עכשיו אתה ואח"כ הוא, נכון?", "כשתגמור תתן לו". אף פתרון לא מתאים לכל המקרים.

אשה ג': אפשר לפנות אליהם בשאלה: "מי מוכן להיות יותר גדול?"

אפשר גם תורנות 5 דקות לכל אחד עם אותו חפץ. רעיון זה טוב במיוחד אם החפץ הוא חדש, כי אז הידיעה שהחפץ הוא שלו לבד, ולו רק למשך כמה דקות, עשויה להניח את דעתו.

אפשר לנסות להביא חפץ אחר וכך להסיח את הדעת מגורם המאבק.

אם יש כמה דקות פנויות אפשר לשבת עם הילדים, לחבק, להתייחס, להתעסק איתם בעיסוק כלשהו והמריבה פורחת כלא היתה.

אשה ד': אני רואה את המריבה כתהליך בריא התפתחותי טבעי שדרכו הילד לומד להתמודד עם בעיות ולתפור אותן. המריבה עוזרת לנו להבין שיש גם אחר. לילדים בגיל מאד צעיר אשתדל לתת משחקים מקבילים ע"מ להסיח את דעתם ואשב לשחק איתם וזה בעצמו ירחיק אחד מהם מנושא המריבה. אפשרות נוספת: לספר להם סיפור דמיוני באותו נושא של מחלוקת על חפצים, ואשאל לדעתם. אתן להם רעיונות ועצות לחלוקה שווה.

שמעתי על אשה יקרה מן הישוב ששולחן השבת אצלה ססגוני וחי . היא הסכימה לתרום לנו מזמנה ומספר רעיונות לסלטים חיים. גם התיבול שהיא מציעה עדין, פשוט וקל.

מצעד הירקות נתחיל, וזה הולך ככה: התיבול הכמעט קבוע הוא: שמן, לימון ומלח.

והירקות:

מלפפון + בצל ירוק + תיבול

עגבניות (רגיל / שרי) כוסברה סחוג שמן ומלח

פרוסות אבוקדו + בצל ירוק + תיבול

רצועות גזר, פלפל, גמבה וגבעולי סלרי + תיבול

כרוב סגול + תיבול

שומר, קולרבי + תיבול (פה צריך הרבה לימון)

כרוב ירוק + מעט גזר בשביל הצבע, אפשר עם מיונז או בלעדיו.

חסה לבד או עם עגבניות שרי חצויות + תיבול

פרוסות צנון + תיבול

תירס מלפפון וגמבה + תיבול

במקרים חגיגיים במיוחד יש גם סלט וולדרוף

אפשר להוסיף גם זיתים וגם חמוצים.

ליד כל סלטי הטרי-בריא הללו אפשר להגיש שמן זית.

יתרון נוסף הוא שמי שאוהב חלק מן הסלטים במעורבב יכול לערבב לו בצלחתו מן המינים השונים (התיבול הדומה מאפשר זאת).

שאלה: אני נשואה מזה מספר שנים, ומרגישה שאני זוכה ליחס משפיל ומזלזל מצד בעלי. האם אני אמורה להבליג ולחיות עם זה עד מאה ועשרים?

ולגופו של דבר:

כאשר בעל מתייחס בזלזול לאשתו, יש לכך מספר סיבות אפשריות:

האחת, אם הוא חש בעליונות שלה, אולי מפני שהיא מפגינה עליונות עליו, והנשק שלו הוא לזלזל בה ולהשפיל אותה וע"י לנסות ולפגוע בעליונותה עליו.

ואין זה משנה אם היא באמת עולה עליו במשהו או שנדמה לו שכך הדבר.

השניה, אם הוא נרגיש מצדה יחס מזלזל כלפיו. לפעמים, היא נותנת לו הרגשה כזו, גם בלי כל כוונה מצדה לפגוע בו. למשל, אם היא רוצה שבעלה יתנהג או יגיב בצורה מסוימת הנראית בעיניה, ובעלה מרגיש שהיא כופה אותו לפעול בצורה זו, ובעיניו מצטייר הדבר כזלזול, שאין היא סומכת עליו שיחליט בעצמו כראוי.

במצבכם, הדרך הנכונה היא לשוחח ביניכם על ההרגשה שלך, שאת מקבלת יחס משפיל מבעלך. ובו בזמן, פיתחי את לו את הפתח להסביר מדוע הוא נוקט בצעד כזה.

מתוך שיחה אפשר להגיע לבירור, שגם לו יש טענה כלפייך, ותגובתו לכך היא הזלזול בך.

אם תתברר טעותו, ותגיעו להסכמה בענין, ממילא ישתנה יחסו כלפייך, ולא תצטרכי לסבול עד מאה ועשרים.

ברכה והצלחה בהמשך הדרך

אליקים לבנון.

אביבה מלטר

פורים

שמחה

מתוך הסתר אסתיר

באה אסתר

וליהודים הייתה אורה ושמחה

הינם התחפושות.

לאמהות שונות גישות שונות לנושא התחפושות:

יש המחכות להזדמנות לבטא כשרונות יצירתיים

לתכנן, לתפור, לקשט וליצור

תחפושות מהודרות, מפוארות, מושלמות

עם כל האביזרים מכל הסוגים.

ומכאן לכל גישות הביניים

למינימום האפשרי

קונים, משאילים,

לילדים קצת גדולים מודיעות הן

בחגיגיות שיסתדרו בעצמם (פחות או יותר),

או אולי סבתא, דודה או איזה שכנה רחמניה תרים את הכפפה.

כל הדרכים כשרות (כמעט) כדי להיפטר מעונשו של זה,

ודי.

כמו בזה גם בזה ישנן גישות שונות

אמר לי פעם יהודי יקר

שמהות התחפושת זה הפך או שונה ממה שהאדם במציאות,

על כן כאשר הילד מתחפש לליצן,

סימן שאינו כזה בכל ימות השנה, וטוב הוא.

הא לך הצדקה לכל השודדים, ההמנים ושאר מפוקפקים

המסתובבים בינינו כל שנה בפורים.

לעומת זאת,

לנו האמהות יש נטיה לרצות לראות את ילדינו מחופשים

לדמויות מופת כרבנים וצדיקים

ההולמים את נשמתם הטהורה

אותה אנו חשות ומכירות

(אף שזו לעתים חבויה בפקעת המתרוצצת ללא הרף כל היום

ישנן אמהות שהמקוריות היא, היא אבן הבוחן על פיו יישק תחפושת

גם מקומם של הילדים בדיון זה לא נעדר

אך אנו באמהות עסקינן כאן.

רק נזכיר בחטף אותן אמהות (כמוני) אשר מודדות את מושא התחפושת

ולסיום,

מה עם האמהות? למה הן מתחפשות?

"מה פתאום? אמהות לא מתחפשות."

"למה לא? ראיתי אמהות שחובשות כובע מצחיק,

"אמא שלי לא מתחפשת."

"גם שלי לא."

"נכון, כי אמהות הן תמיד אמהות."

"אמהות לא יכולות להתחפש, לא באמת."

חנן בן-יוסף

כאב לי הקרסול והלכתי לרופא אורטופד. חיכיתי בחדר ההמתנה זמן רב ובסוף נכנסתי. הרופא בדק אם השם שלי ברשימת התורים וביקש את הכרטיס המגנטי של קופת חולים. הוא העביר את הכרטיס במחשב שלו והנתונים לא נקלטו. העביר פעם שניה ושלישית וזה לא עבד עד שהפך את הכרטיס והשם שלי הופיע על המסך. הוא שאל מה הבעיה והסברתי שכואב לי הקרסול. נתתי את הצילומים שעשו במכון רנטגן, אבל הוא היה מרותק ממשהו במסך המחשב. שכבתי והוא בדק את הקרסול במשך עשר שניות וחזרנו לשבת ליד המחשב. הוא התחיל לתקתק משהו עד שהגיע לתפריט שהיה כתוב בו: כתף, זרוע, רגל וכו'. חשבתי לרגע שהייתי באטליז במקום אצל אורטופד. הוא ניסה להכניס למחשב את הבעיה שיש לי עם איזו סיסמא וכוכביות ולא הצליח. שאלתי מה ראה בצילום ומה גילה בבדיקה אבל הוא היה טרוד עם המחשב. ניסה שוב ושוב להכניס את הסיסמא ולא הצליח. הרופא נכנס לחדר סמוך וקרא למישהי לעזור לו עם המחשב. ניסתה, וגם היא לא הצליחה. בינתיים ניסיתי לסחוט קצת מידע מה לעשות כדי לטפל בקרסול, הוא כתב לי מרשם ידנית, שמחתי בשבילו שלא יצטרך להתמודד עם המדפסת. כאשר יצאתי מחדרו היו הרבה אנשים בחדר ההמתנה. חשבתי שבטח הם התרשמו מאורך הזמן שהייתי בפנים, שהיתה בדיקה יסודית. בדרך החוצה לקחתי איזה דף מידע שהיה כתוב עליו "אל תתנו להם להרוס את הבריאות" ולא היה ברור לי על מי מדובר.