מעט לעת
גליון מס' 2, ג' אדר ב' תש"ס אלון מורה שכם

גליון מס' 2 של מעט לעת מונח לפניכם. זהו עלון מפרי יצירתם של אנשי אלון מורה, ועל כך אנו יכולים להתגאות.

ראשית, ראוי לציין את יוזמות העלון מרים ביתן, ענת גנירם ואביבה מלטר, שבזכותן העלון יוצא לאור.

כמו כן נחזור ונציין שזוהי הזדמנות לכולנו להוציא כלי כתיבה ודפים ולשתף את תושבי הישוב ברעיונות, יצירות, עצות, עבודות שנעשו ועוד ככל העולה על רוחו של כל אחד.

אז על מה נקרא הפעם?

נתחיל בסיור להכרת הסביבה (וירטואלי) ע"י גלעד שני בעמודים 3,4 במדור "ארץ שכם".

נמשיך להעשיר את רוחנו ב"תורת פיך" - מאמר תורני מהרב לבנון בעמודים 5,6.

"נפש בריאה בגוף בריא" לא נשכח, ועל ענייני בריאות נוכל לקרוא במדור "שנהיה בריאים" בעמ' 7-9.

על דעות שונות נקרא ונחווה דעה בעמוד 10.

נפגש עם דמויות מגוונות, והפעם על אביה של חנה ברודי ירחמיאל שקד, בעמוד 11.

ננסה להרחיב ולהעמיק את אמונתנו במדור "אשרי המאמין", הפעם בהיבט האמנות, בעמוד 12.

וכמובן על הדבר החשוב לנו מכל המשפחה, נרחיב את הדיבור במדור "אין כמו בבית" בעמוד 13.

נלמד מנסיונם של אחרים במדור "שאלות ותשובות" מפי הרב לבנון, בעמוד 14.

ואיך אפשר בלי להרבות בשמחה, משנכנס אדר מדור הומור "הצד המצחיק של המטבע", בעמ' 15, 16.

 

 

 

 

צלאח פה זה ארץ ישראל!

גלעד שני

ארץ ישראל "הגדולה" נחלקת לאיזורים גיאוגרפיים שונים ושמות שונים המתיחסים לאזורים אלו., ורציתי לנסות לפרש כמה מושגים הקשורים לאזורנו.

נתחיל ב: "הר אפרים"

הר אפרים במבט שטחי הוא ההר של שבט אפרים, אך מצאנו ששיבטי אפרים ומנשה באים ביחד ליהושע ומתלוננים שאף דחוק להם הר אפרים. מה מנשה מתלונן שאף לו הר אפרים?

לאחר ההתנחלות מפריש יהושע ערי מקלט. ליד כל עיר מקלט המופיעה בתנ"ך מופיע אזור הקליטה המרכזי שלה, ונביא פסוק מיהושע ב' לדוגמא: "ויקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה".

כל עיר מקלט עם אזור המקלט המרכזי שלה. שכם מופרשת כהר מקלט לאזור הר אפרים. אם נמדוד את המרחק מקדש לשכם נקבל 100 ק"מ, ואם משכם נצפין 50 ק"מ (חצי המרחק) נגיע לעמק יזרעאל (-קצה גבול מנשה). אם נמדוד את המרחק משכם לחברון נקבל 80 ק"מ ואם משכם נדרים 40 ק"מ נגיע לאזור שדה התעופה עטרות זהו המרחב של הר אפרים.

גם בנבואת הנחמה לשבטי ישראל מצינו הקבלה בין הרי שומרון שודאי כוללים שטחים של מנשה כי הרי העיר עצמה נמצאת במנשה לבין הר אפרים "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחללו כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו" (ירמיה ל"א). הר אפרים א"כ כולל גם את שטח מנשה, ולכן ישנה ישיבה תיכונית בקדומים אשר בשטחו של מנשה, הנקראת "הר אפרים". אך למה ההר נקרא אפרים?

יעקב אומר ליוסף כששם את אפרים לפני מנשה "אולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגויים". מאז ברכתו של יעקב אפרים חשוב יותר ממנשה ויהושע משבט אפרים כובש הארץ חשוב מגדעון משבט מנשה שעל ידו היתה תשועה מקומית לישראל.

אם כבר דברנו על יעקב הוא ישראל נעבור לביטוי מקביל להר אפרים הוא הר ישראל.

הביטוי הר ישראל מופיע פעמיים בתנ"ך בספר יהושע פרק י"א. יהושע מכרית את הענקים "מן ההר מן חברון ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל". הר ישראל שלא נכלל בהר יהודה הוא ההר של שבטי אפרים ומנשה שנקרא ע"ש ישראל - יעקב אבינו שכבש את השטח בחרבו ובקשתו.

מושג אחר השגור מאד בפינו היום אך נדיר במקרא הוא ארץ ישראל. המושג ארץ ישראל לא מתייחס אף פעם אחרי הפילוג בין יהודה וישראל לארץ יהודה. ארם שובים נערה מארץ ישראל מאזור שומרון וביחזקאל "יהודה וארץ ישראל הרמה רחליך" וביי חזקיהו מסופר על חגיגה גדולה בימי הפסח בה שמחים "כל קהל יהודה וכל הקהל הבאים מישראל והגרים הבאים מארץ ישראל והיושבים ביהודה".

יאשיהו יוצא למסע טיהור מע"ז ומתחיל ביהודה וירושלים ואח"כ "וכל החמנים גדע בכל ארץ ישראל וישב לירושלים".

הארץ שנקראת בשמו של יעקב אבינו ישראל היא הארץ שבה שולטים בני יוסף אפרים ומנשה ולא ארץ יהודה.

 

כאן נעצור ונשאל מדוע?

 

הרי לישראל היו 12 בנים ומדוע שמו יקרא אחרי הפילוג רק על עשרת השבטים שבמרכזם אפרים ולא על שבט יהודה?

אינני מתיימר לענות על שאלה זו ומי שיש לו רעיון מוזמן להביאו בפניי, אך אנסה להדגיש את הקשר בתנ"ך בין ישראל ויוסף.

בלידת יוסף: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי".

וכשיוסף נער "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וישראל אהב את יוסף מכל בניו ועשה לו כתנת פסים".

כשנמכר יוסף ישראל ממאן להתנחם ואומר "כי ארד אל בני אבל שאולה" או במלים אחרות אם אין לי יוסף מת אנכי, ומתאבל על בנו ימים רבים.

כשנודע לישראל שיוסף חי ותחי רוחו והוא אומר "רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות".

ואכן זוכה ישראל לראות את יוסף ולפני מותו יוסף נכנס אצלו ומקבל ברכה מיוחדת , שני בניו של יוסף יחשבו כבניו של ישראל וכמו שאברהם קבל הבטחה מה' על הזרע ועל הארץ ומעבירה ליצחק ויצחק מעביר ליעקב, יעקב מעביר ליוסף. "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" ברכת הזרע, ואת שכם אותה "כבש" יעקב וקנה שם חלקת שדה הוא נותן ליוסף "ואני נתתי לך שכם (-ארץ שכם) אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". אותה ארץ שנקראת הר ישראל בה קנה יעקב חלקה בארץ ישראל ניתנת ליוסף כנחלת הר אפרים.

יעקב מחזק מאד את יוסף האחראי על הצד הגשמי, כי בצד זה יש נטיה לפרוק עול מלכות שמים ועול המסורת ולכן יעקב מטפח את יוסף ומעניק לו אהבה וחיבה יתרה וברכה נוספת על שאר האחים.

בספר דברי הימים פרק ה' "ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף".

ראובן מקבל בכורת ראשוניות יהודה מקבל את בכורת המלכות של קבלת "פי שניים" זוכה, יוסף הוא ראש ובכור בבסיס הארצי והגשמי. יעקב אומר ליוסף : "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (ולכן) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". אותה אדמה חלקת שדה שקניתי כדי להשתקע בארץ ישראל ושם בניתי מזבח לה', שילוב של ארץ ישראל המעשית והרוחנית אותה יעקב נותן ליוסף.

ועוד נשאר לברר מדוע ישראל מחובר בקשר כ"כ חזק ליוסף ולנחלתו לעומת יהודה.

 

בצפיה לגאולה שלמה של משיח בן יוסף ועליו נשיא יהודה.

 

 

 

 

הבית היהודי

עובד ע"פ שיעורי הרב לבנון

בבואנו להתבונן על הבית והמשפחה מנקודת מבט יהודית, אנחנו צריכים להקדים ולהבין את חשיבות הבית ומרכזיותו בעם ישראל.

כאשר דנים במבנה הרוחני של עם ישראל, מרבים להדגיש ולהסביר את מרכזיות כלל ישראל. בהבנה רוחנית, הכלל קודם לפרט. כלומר העיקר בעם ישראל הוא עצם קיומו של העם, והפרטים אינם אלא הופעה של אותו אידאל עליון ששמו עם ישראל.

לעומת גישה זו, שהיא אמיתית ונכונה, במישור המעשי יש להדגיש את חשיבות הפרט. שיר ידוע מספר אודות המסמר שהיה תקוע בפרסות הסוס ובנפילתו גרם לכשלון המלחמה. סוס גדול, מלא עוצמה ושרירים, ועל גביו יושב לוחם מנוסה ומוכשר, אינו יכול לנוע ולמלא את תפקידו, בגלל העובדה שמסמר קטן בפרסותיו אינו מונח במקומו. כל הכשרונות המפותחים, כל האימונים וההשקעה אינם יכולים לבוא לידי ביטוי בגלל "פרט קטן" שאינו מונח במקומו ואינו ממלא את תפקידו. כדי להצליח במלחמה, צריך שכל הפרטים הקטנים יהיו במקומם.

כך גם עם ישראל, בהופעתו המעשית, תלוי בכך שהפרטים ימלאו את תפקידם. השאיפות הכלליות, שאיפות לגאולה שלימה, ההסכמה למסירות נפש ולהקרבה רבה חשובים, אפילו חשובים מאד, אולם בכל זאת, כדי שהכלל יוכל לבוא לידי ביטוי, צריך לדאוג לכך שהיחידה הבסיסית ממנה בנוי הכלל, תהיה מתוקנת.

בדרך כלל, היחידה הבודדת, הפרט, הוא האדם. לא כן הדבר במשפחה. היחידה הקטנה ביותר ממנה מורכבת המשפחה היא הזוג, איש ואישתו. איש לחוד ואשה לחוד חשובים כ"חצי דבר" (בבא קמא ע ע"א), מבחינת בניית משפחה.

אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן בכורות נאות היכן הן אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד (סנהדרין צא).

המבט הנכון על השלמות בחיי משפחה איננה בצד הפרקטי-מעשי, שיהיה מי שיתפור כפתור לבעל ומי שיביא פרנסה לאישה. אלא ההבנה שיש כאן השלמה הדדית, בחינת "חיגר וסומא".

הגבר כאשר הוא לעצמו, לוקה בחסרונות רבים, והאשה כשהיא לעצמה לוקה בחסרים. החיבור בין איש לאישתו משלים את החוסרים אשר בכל אחד ואחד.

כשם שהאבן ממנה נבנה בניין איננה אבן אחת, אלא אבנים קטנות רבות המצטרפות ל"בלוק", אשר ממנו נבנה הבניין, כן גם הזוג - איש ואישתו, הם היחידה השלמה לבנין בית. שם אנחנו כבר מוצאים את היציבות והאיתנות המינימליית, שעל גבן אפשר אחר כך לבנות בניין גדול. כשהסולם מוצב ארצה, על בסיס איתן שכזה, אפשר אחר כך להגיע עם ראשו השמיימה.

פעם התארחנו אצל משפחה. נושא השיחה גלש לתחומים בהם עסקנו - בירורים בחיי משפחה - שאלה בעלת הבית: "באמת? באזור שלכם יש כל כך הרבה קשיים ובעיות? אצלנו באזור אין בעיות משפחה!" אמרנו לה: "לא יכול להיות שאין בעיות. לעיתים לא מוצאים את הבעיות, אולם הן הולכות וגדלות מתחת לפני השטח, והפיצוצים הולכים וגדלים". "לא", התעקשה בעלת הבית, "אצלנו כולם אנשי מעלה, אנשי רוח יודעי ספר, זה משהו אחר". למרות העמדה החדה והברורה של בעלת הבית, כנראה שדברינו נקלטו אצלה, והיא התחילה לשים לב. אחרי כחודשיים התקשרה האישה ואמרה: "הצילו! כל מקום בו בדקתי מצאתי אש".

בעיה זו היא אחת הבעיות המרכזיות של הדור. בימינו החיבור בין איש לאישה אינו נעשה באופן כל כך טבעי וחלק. כדי שהחיבור יהיה טוב ויציב יש לרדת לעומק העניין, לנתח את מערכת הקשרים, לראות את הקשיים הניצבים בפני בני הזוג, ובעצם, בפני הקב"ה.

באופן תאורטי, כל גבר יכול להתחתן עם כל אישה ולחיות חיים טובים ונעימים. אמנם יש אנשים קצת עצבניים, ולכאורה יהיה קשה לאשה להסתדר איתם, אולם האמת היא שהם יוכלו לתקן את המידות ולחיות יפה עם אישה. כך גם לגבי נשים, יש נשים צעקניות, אולם הבעלים שלהם יוכלו לקנות אטמי אוזניים ולשים באוזניים. חיי נשואין כאלה, הינם חיי שני בני זוג החיים זה ליד זה.

בעם ישראל, הדבר שונה. ההשגחה הפרטית, הקיימת בישראל, מכוונת ומדריכה את האדם להקמת משפחתו, באופן כזה שהבניין החדש יהיה הרבה יותר מסתם שכן לחדר. במציאת זיווג לא מדובר רק על כך שיבוא הבעל ויזכה במשרתת, ולא רק שהאשה תזכה במשענת כלכלית וביטחונית, אלא מדובר על בניית בית. כיוון שהדרישה היא גבוהה כל כך, חייבים להעזר בקב"ה.

ההתאמה הנדרשת זקוקה לסייעתא דשמיא מיוחדת, כיוון שמדובר על בניית בית משתי נשמות. כל אדם יורד עם נשמה לעולם, ופירושו של דבר שלכל אדם יש תפקיד בעולם. הופעת הנשמה בעולם, היא הופעה של אדם עם כוחות גוף וכוחות נפש, שתפקידם בעולם הוא לצאת ולפעול. ההופעה הראשונית היא של נפש לא מושלמת, ובמהלך החיים צריך האדם לתקן דברים ולשנות את עצמו כדי למלא את תפקידו בעולם.

 

 

 

 

בריאות מרים ביתן

בריאות זה לכאורה דבר פשוט ומובן לכל. מי לא יודע מה זה? אני לא מצונן, כאב הראש כבר עבר, הגב עוד לא כואב אז אני בריא לא ככה?

אבל, באמת בריאות היא מצב הרבה יותר רחב מזה. זה מצב לא רק של העדר מחלות למיניהן, אלא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית.

"בריאותיזם" כפילוסופית הבריאות צריכה לכלול בתוכה את הצד הגופני, הנפשי והמוסרי של הבריאות כאשר היא רלוונטית הן לגבי הפרט, הן לגבי המשפחה והן לגבי החברה כולה.

חוט שדרה של בריאות בכל המובנים נשען על השגרה היומיומית. שגרה בריאה ונעימה עשויה לקדם אותנו ולסייע לנו בגיבוש הכוחות שהם חיוניים לנו בחיים. משום כך חייבת השגרה היומיומית להקיף את המחשבות ואת המעשים החיוביים. זוהי הסיבה מדוע ראוי לפתח מחשבות טובות, עליצות חיים, אמונה, מעשים חיוביים, פעילות גופנית, שינה רגועה ותזונה נכונה.

הצד הפיזי של הבריאות מאפשר השפעה יעילה על צדדים אחרים של בריאות. כדי לפתח את בריאות האדם יש להשתמש ראשית כל במנוף הזה.

הצד הפיזי כולל בתוכו פעילות גופנית, נשימה נכונה, תזונה נכונה, העדר מתח גופני / נפשי ועוד.

היום המדע הוכיח את קשר הגומלין שבין גוף האדם ופעילות גופנית לבין נפש האדם ופעילות נפשית מתברר שפעילות תקינה של גוף האדם, הפעלת שריריו ושמירה על גמישות וזריזות הם תנאים שאין לוותר עליהם כדי לפתח חיים בריאים והתפתחות רוחנית נורמלית.

התפתחות החברה כיום מובילה למינימום של פעילות גופנית. הטכנולוגיה, ככל שהיא בדרך כלל מבורכת, מבחינות אחדות טמונה בה סכנה. היא מונעת הפעלה תקינה של גוף האדם, ומביאה לרפיון ולהתנוונות שרירים ואברים בעלי חשיבות מכרעת בשמירה על בריאות האדם.

חשוב לנצל את שעות הפנאי שיש כתוצאה מהטכנולוגיה המודרנית (אם באמת יש כאלה) לפעילות גופנית מתאימה.

התכונות היסודיות של היציבות הגופנית הינן: שווי משקל, גמישות, זריזות, חוזק שרירים וכוח סבל.

בעיה שכיחה היום היא כאבים בגב התחתון. סיבות שיכולות להיות לכאבים הם קוצר של שרירים, חולשת שרירים, שינויים בחוליות, התקצרות ברצועות העוטפות את השטח הגבי של המותניים, הרגל גרוע, תורשה, מחלות.

להלן שדני תרגילים פשוטים וטובים, היכולים להקל על כאבים בגב התחתון (התרגילים אינם באים במקום פניה לרופא במקרה הצורך).

  1. שכיבה על הגב עם רגליים כפופות. שיטוח המותניים על ידי אימוץ שרירי הבטן. הבאת ברכיים לחזה וחזרה 5 פעמים באיטיות רבה. בזמן הבאת הברכיים לחזה יש לנשוף אוויר, ובזמן שחרור הרגליים יש לשאוף אוויר. יש להתרכז בתרגיל שנעשה, ולא לתת למחשבות "לברוח".
  2. שכיבה על הגב, הבאת הברכיים לחזה אחד אחרי השני, ואח"כ שניהם ביחד מבלי לתת למותן להתרומם. . התרגיל נעשה כמו הקודם, עם נשימות קצובות עמוקות ואיטיות, ועם ריכוז בנעשה. יש לעשותו 5 פעמים.

כדאי לעשות את שני התרגילים לפחות פעם אחת ביום. בתרגילים הללו שרירי הבטן יתקצרו, ושרירי הגב יתארכו, גבר שיביא להרפיית שרירי הגב ולגמישותם, ולשחרור מסויים מכאבים.

 

מקורות:

  1. בריאותולוגיה ורפואה ביולוגית, משה ברמן 1979
  2. העיקר הבריאות, רגינה קוליץ 1981.
  3. התעמלות מתקנת, אורי מיכאלי 1982.

 

סכרת בהריון אירית דורון

סכרת זוהי קבוצה של מחלות מטבוליות המאופיינות ברמת סוכר גבוהה בדם כתוצאה מהפרעה בהרשת האינסולין שתפקידו לאזן את רמת הגלוקוז בדם. הסכרת מוגדרת כמצב בו רמת הסוכר היא מעל 120 mg% בצום, או מעל 200 mg% שעתיים אחרי העמסת סוכר של 75 גרם גלוקוז דרך הפה. מאופיינת בסימנים ראשונים כמו: השתנה מרובה, צמאון ושינויים במשקל. ערכי סוכר נורמליים הם 60 mg%-120mg%.

סכרת סוג 1 נקראה פעם סכרת נעורים. זהו מצב בו חולים 10% מכלל חולי הסכרת. בסוג זה מתרחש מצב בו תאי הבתא בלבלב, שתפקידם לייצר אינסולין, מותקפים ע"י מערכת החיסון עד להפסקה של הפרשת אינסולין.

סכרת סוג 2 שילוב של מצב בו תאי הבֶתא בלבלב לא מייצרים מספיק אינסולין, או שקיים יצור אינסולין אך הגוף מתנגד לו.

קיים מצב בו סכרת מתגלה בהריון. יש לציין שקיים הבדל בין קבוצת נשים שהיו ידועוץ כסכרתיות עוד בטרם הריונן, לבין נשים שהסכרת התגלתה בזמן ההריון. הטיפול בשתי תת-קבוצות אלו אם כי בראשונה קפדני ונמרץ יותר.

הקבוצה של סכרת המתגלה במהלך ההריון מופיעה בקרב 2-4% מהנשים ההרות, ומוגדרת כסכרת שהתפתחה במהלך ההריון הנוכחי.

המנגנון עלייה ברמת ההורמונים שמביאה לתנגודת לאינסולין. התגובה לגלוקוז בנשים אלה היתה תקינה לפני ההריון, ורובן תחזורנה לנורמה מיד לאחריו. אך קיימת סבירות שנשים אלה תפתחנה סכרת בכל הריון נוסף ואף בשלב מוקדם יותר של ההריון ויידרש מאמץ רב יותר על מנת לאזנה.

מאפיינים: בדר"כ נשים מבוגרות יותר ובעלות משקל עודף.

איתור נשים אלה חשוב כיוון שהן מהוות קבוצת סיכון להתפתחות סכרת לעתיד הרחוק. כאמור, רובן הגדול של הנשים חוזר לאיזוני גלוקוזה לאחר ההריון, כיוון שיציאת העובר והשליה מסירות את מצב הדחק (סטרס) ההריוני. אך הבעיה הבסיסית קימת ונוטה להחמיר עם השנים.

אבחנת הסכרת ההריונית

בדר"כ בנשים אלה כמעט ואין סימפטומים ברורים כפי שהוזכרו: השתנה מרובה צמאון וכו'. ומכאן, שאינן פונות לרופא ביוזמתן, לכן נוהגים כיום לסרוק את כל אוכלוסיית הנשים ההרות. הסקירה הראשונה מומלצת לכל אשה בשבועות 24-28 להריונה. נהוג לעשות העמסה עם 50 גרם גלוקוז.

במצב תקין יהיו ערכי הסוכר עד 130 mg% אחרי שעה. אם הערכים גבוהים יותר מוזמנת האישה להעמסה יותר ספציפית.

הטיפול מתמקד באיזון מדוקדק של רמת הגלוקוז, במעקב קפדני אחרי התפתחות ההריון, וטיפול מהיר בסיבוכים.

נהוג כיום ברוב המרכזים שהצוות המטפל הינו צוות רב מקצועי הכולל: רופא מומחה לסכרת, רופא נשים, דיאטנית ובשבועות שלפני הלידה גם רופא יילודים.

 

על הטיפול ועוד פרטים בגליון הבא של "מעט לעת".

 

מתכונים בריאים ופשוטים

עלי סלק

ידוע הוא שכל העלים הירוקים ככל שהם יותר כהים, עשירים בויטמין A.

ויטמין זה נחוץ נחוץ מאד לבריאות, הוא עוזר להגנת העיניים, העור הריריות, הרקמות הרכות. כמו כן כל ציפויי מערכת העיכול, הכליות, שלפוחית השתן, העיניים והריאות. הוא גם עוזר לבניית עצמות חזקות, שיניים ודם בריאים ובאופן כללי עוזר לגוף להגן על עצמו מפני זיהומים.

עלי הסלק הם אחד הירקות העשירים בויטמין A, הוא מכיל 10.000 יחידות במאה גרם. לשם השוואה הגזר שגם הוא ידוע כעשיר בויטמין זה, מכיל 8.500 יחידות.

מרכיבים נוספים וחשובים שנמצאים בעלי הסלק הם: קארוטין, נתרן, אשלגן, סידן, ברזל ועוד.

לאור זאת מומלץ לאוכלם במשך כל השנה ולא רק בראש השנה (כפי שנהוג – סלקא).

בשנים האחרונות ניתן להשיגם ללא חשש תולעים גם פה באלון מורה.

פשטידה קלה וטעימה

חומרים

חבילת עלי סלק

בצל גדול

מעט שמן

3 פרוסות לחם מקמח מלא

3 ביצים

מלח

אופן ההכנה

קוצצים את הבצל ומאדים אותו במעט השמן עד שהופך להיות שקוף.

את עלי הסלק מפרידים מהגבעולים. שיטה נוחה שאני מצאתי, היא להחזיק את הגבעול הלבן באויר בצורה אנכית וביד הפנויה להסיר בעזרת סכין להסיר את החלק הירוק. לקצוץ אותם כמו חסה ולהוסיפם לבצל ולהמשיך לאדות עד שמתרככים.

את פרוסות הלחם מפוררים במעבד מזון.

בקערה מערבבים את הביצים, פרורי הלחם, מלח, הבצל ועלי הסלק המאודים משמנים פיירקס ואופים עד שמזהיב.

ניתן לאפות במיקרוגל ואז אפשר לחסוך את הערבוב בקערה ואין צורך לשמן. מערבבים את כל החומרים בפיירקס ומבשלים עד שהכל נקרש.

סלט מגבעולי העלים

מהגבעולים שנותרו ניתן להכין סלט בטעם מעודן.

קוצצים אותם ומאדים במעט שמן או במיקרוגל ללא שמן עד שמתרככים. מוסיפים מיץ לימון טרי ושמן זית לפי הטעם הרצוי.

אם אין לכם חשק להכין פשטידה, (אצלי זה קורה לעיתים קרובות) אפשר להשתמש לסלט גם בעלים הירוקים ולהוסיפם לאחר שהגבעולים התרככו.

אצלנו במשפחה הסלט הזה הפך ללהיט והוא ממש נחטף מהמבוגרים ועד הנכדים.

בתאבון ולבריאות

 

למי שיש רעיונות למתכונים בריאים ופשוטים מוזמן להעבירם לנחמה פורת.

 

 

תפילה - עפרה שטרן

אקדים ואומר כי שורות אלו מתייחסות לצד אחד של מטבע. אולם, מכיוון שהמטבע הוא יקר מצאתי לנכון להתייחס לצדו הזה.

לא מזמן היתה לי שיחה מעניינת עם ביתי:

"אמא, מי חולה?"

"ב"ה, אף אחד"

"נו, אמא, מי חולה?"

"ממי שאנחנו מכירים כולם בריאים ב"ה"

"אבל אמא, למה אין חולה?? אני רוצה להגיד "לרפואת"

יהיה מי שיגיד: ילדה צדיקה. יהיה מי שיגיד: חומר למחשבה. בחרתי באפשרות השניה.

בסיטואציה דומה נפגשתי בבתי ספר (ואפילו בבתי כנסת):

לפני התפילה נרשמת על הלוח רשימה של אנשים חולים. רשימה זו מהווה תעסוקה לחלק נכבד מן התפילה: אחת מתקנת, אחת מוסיפה שם ששכחה, ואחרות רק מתבוננות.

יש לי איזו תחושה שתפילה זו הופכת לחיצונית, ואולי אפילו עם קצת טעם מסחרי. (לא אתפלא עם בעוד מספר שנים יהיה מסך ממוחשב בכיתה, ובכל יום יופיעו שמות החולים, ובאופן אוטומטי יימחק מישהו מהרשימה בנסיבות שמחות או חלילה אחרות).

בהקשר זה אני נזכרת בפנקס הקבלות שקבלנו בדואר לא מזמן, לתרומה למשפחות מצוקה: כשניתן לבחור בין כ"כ הרבה אפשרויות ("משפחה בסכנה", "זעקה קורעת לב", "כאב ושבר" ועוד), קשה מאד להזדהות ולכאוב את כאב כולם. אולם מצוות צדקה (גם מצוות השבת אבדה שמקבלת לעיתים אופי כזה) הן מצוות שחשובה בהן מאד התוצאה, ולכן זה לגיטימי בעייני מאד. מצוות התפילה, לעומת זאת, היא "עבודה שבלב", ובתור שכזו היא דורשת התייחסות יותר עמוקה ויותר פנימית.

ברצוני להעלות מספר שאלות שאולי כדאי לתת עליהם את הדעת:

שוב אני מדגישה שזהו צד אחד של המטבע.

בכל זאת זה מצריך התייחסות רצינית.

אשמח לקרוא מעל דפי עיתון זה, התייחסויות נוספות לעניין.

 

 

טליה חנה ברודי

היום, כשהחרב מתהפכת באיום על ישיבתנו ברמת הגולן, ואנחנו מאמינים ש"לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", עונים בי אמן כל שורשי שבגולן (תרתי משמע), אלה שנטעתי בו ואלה שנטע בי.

אבל מעל כולם טמוני עפר הגולן, היקרים מכל. הורינו נוחם עדן זלה"ה. זכותם תגן עלינו ועל נחלתנו.

נתבקשתי לכתוב ומצאתי לנכון להביא כמה דברים ממה שכתבנו עליהם. דברים שמתאימים גם לזמן של פריחת השקד ולחודש אדר.

יה"ר שיהיו הדברים לעילוי נשמתם ולקרוב הגאולה השלמה בב"א.

 

אבא שקד ז"ל כעץ השדה

(נדפס בקשר אמיץ שבט השדמ"ת)

 

חג האילנות. השקד פורח בשקידה


מבשר כי האביב מתקרב ובא.

אבא שקד גדל עם ריח עץ שהובא

מן היער, ונוסר לקרשים

כשאביו, בחוּשוֹ המופלא, מדייק בסימונוֹ

בכל יסורי חייו, ובשמחתם, נשא עמו את

קשי העץ, רוך הפרח, ושמחת הפרי.

כעץ היה קשה ותקיף בכל ענין עקרוני.

שתול, חזק, ובלתי מושפע.

מרושם, מאפנה, מלחץ.

ועם זאת רוגש ורוטט - לכל רוח,

לכל רגשה,

לכל אדם,

ובעיקר לכל ילד.

מקשיב ומתפעל.

כעץ נשא עמו את עולמו.

חלומותיו, ילדותו ויסוריו

אשר חרצו את קויהם בעצתו פנימה.

ועם זאת נכון להתחדש,

לשוב,

לרוץ קדימה

עם כל דבר אמת.

לתת כתף עם צעירים

לבנות, ושוב ושוב לנטוע.

לנטוע עץ,

לנטוע ידע,

לנטוע אהבתו לכל נוצר.

לנביטת הזרע.

להנצת הפרח,

למלמול תינוק בלימודו,

ידע כי נועד.

 

 

 

 

וכך עם צלקות חייו

הנסתרות, התחדש וזרח

בשחור עיני ילדי תימן

שלימד.

ואסף כוחותיו אל עמל

החינוך המפרך.

מעידור ועישוב, קצירה

וגיזום בגנו הפורח.

ירקות ופרחים מגנו,

נשא ברגשה לבנותיו

בדרכים ארוכות.

אבא שקד זכה,

וכוחות שאסף, התחדשו בו

בקיץ חייו.

כפריחת השקד המעטר

בזקנו הלבן.

בחיי התורה לבלבו ימיו

התמים, תמימים.

ובפירות כל פרחיו שלו,

זכה להתברך שבעתיים.

וכך

כעץ במכת הברק.

שגזעו היבש לא נודע

בשפעת עלעליו.

נפל פתאום זקוף.

 

 

לגברת ברקאי ברכות!

 

תודה על האיחולים. שתרוו נחת בכל אשר תעשו. השאלות שנשאלו במכתב אינן פשוטות, וקשה להקיפן בכתב. לכן אציין בקיצור, "ותן לחכם ויחכם עוד".

מטרת הציור, היא כמו מטרת השפה: להביע.

הציור אינו חשוב ביהדות, כמו שהנגרות והסנדלרות אינם חשובים. אבל אם נגר יעשה ארון הקודש, זה יהיה חשוב. אם הצייר יבטא בציוריו דברים בעלי ערך, זה יהיה חשוב.

כשצייר מבטא בצורה עדינה, מאווים כמוסים וחיוביים שבנפשו, זה חשוב. כי זה מחזק אותם בנפשו ובחייו, וגם מעורר אחרים לקבל אותם לנפשם. אדם עדין ורגיש, שלא יתן ביטוי לעדינותו, יהיה חסום, והנזק יתבטא גם בתורתו. אמנם אם אפשר לבטא עדינות זאת בדרכים אחרות, לא חייבים להיות אומנים.

אם משתחררים מהשפעות של אחרים, ומנסים מתוך חופש ליצור, עולים לאט לאט על הסגנון האישי.

הרב זצ"ל כותב "באורות התחיה" שלא עסקו בחו"ל, בגלות, לא באומנות ולא במדעים, כי כל יופי חיצוני משך את הלב אל מחוץ לבית המדרש. אבל בארץ ישראל, בגאולה, הולך ומתנוצץ אור גדול, שהיופי של החול לא יכול להתחרות איתו ולכן אינו מסוכן לכל אחד ומי שאינו מסוכן לו יכול לעסוק בו.

 

בידידות

(הרב) נחום רכל

 

 

כתבה ענת גנירם

מה את אומרת?

מה עושים כששני ילדים קטנים רבים ע"מ להשיג את אותו חפץ?

אשה א: יש לזכור שהתפקיד של ההורים הוא לא לשפוט אלא ללמד את הילדים דרכים להתמודד, כשהמגמה היא לחנך שגם בעתיד יופנו הכוחות למציאת פתרון יצירתי לבעיות ולא לקנטור ולמרירות כלפי הגורמים השונים. מנסיון, הפתרון שהילדים יגיעו אליו בדר"כ יהיה יותר טוב מהפתרון שבאותו רגע נראה להורים הצודק וההגיוני ביותר.

אשה ב': מציעים לילדים לקיים תורנות. "עכשיו אתה ואח"כ הוא, נכון?", "כשתגמור תתן לו". אף פתרון לא מתאים לכל המקרים.

אשה ג': אפשר לפנות אליהם בשאלה: "מי מוכן להיות יותר גדול?"

אפשר גם תורנות 5 דקות לכל אחד עם אותו חפץ. רעיון זה טוב במיוחד אם החפץ הוא חדש, כי אז הידיעה שהחפץ הוא שלו לבד, ולו רק למשך כמה דקות, עשויה להניח את דעתו.

אפשר לנסות להביא חפץ אחר וכך להסיח את הדעת מגורם המאבק.

אם יש כמה דקות פנויות אפשר לשבת עם הילדים, לחבק, להתייחס, להתעסק איתם בעיסוק כלשהו והמריבה פורחת כלא היתה.

אשה ד': אני רואה את המריבה כתהליך בריא התפתחותי טבעי שדרכו הילד לומד להתמודד עם בעיות ולתפור אותן. המריבה עוזרת לנו להבין שיש גם אחר. לילדים בגיל מאד צעיר אשתדל לתת משחקים מקבילים ע"מ להסיח את דעתם ואשב לשחק איתם וזה בעצמו ירחיק אחד מהם מנושא המריבה. אפשרות נוספת: לספר להם סיפור דמיוני באותו נושא של מחלוקת על חפצים, ואשאל לדעתם. אתן להם רעיונות ועצות לחלוקה שווה.

אשה ה': אני מציעה להדגיש לילד את אפשרות הבחירה, וזה הולך כך. אנו מיידעים את הילד שאוחז בחפץ שאחיו או רעהו רוצה גם הוא לשחק בו, ומוסיפים: כשתגמור תתן לו את החפץ. עצם הרגשתו שהוא המחליט משחררת אותו מהצורך להדגיש בעלות על החפץ וברוב המקרים לא עוברת דקה והוא נעתר ומוסר את החפץ הלאה. (השדר שלנו שאנו סומכים ומראש חושבים עליו בעין טובה מועיל מאד!)

חי סלט

שמעתי על אשה יקרה מן הישוב ששולחן השבת אצלה ססגוני וחי . היא הסכימה לתרום לנו מזמנה ומספר רעיונות לסלטים חיים. גם התיבול שהיא מציעה עדין, פשוט וקל.

העקרון שלה הוא שכל ירק נמצא כמעט בנפרד. ה"הפרד ומשול" הנ"ל הינו פעולת מנע לתופעת ה"אני לא אוהב את זה", וכיוון שה'לא אוהב' שונה מאחד לשני במשפחה ומלאכת הבורר אסורה בשבת, וגם ביום חול לא נעימה לאמהות שבינינו זהו פתרון מעניין.

מצעד הירקות נתחיל, וזה הולך ככה: התיבול הכמעט קבוע הוא: שמן, לימון ומלח.

והירקות:

מלפפון + בצל ירוק + תיבול

עגבניות (רגיל / שרי) כוסברה סחוג שמן ומלח

פרוסות אבוקדו + בצל ירוק + תיבול

רצועות גזר, פלפל, גמבה וגבעולי סלרי + תיבול

כרוב סגול + תיבול

שומר, קולרבי + תיבול (פה צריך הרבה לימון)

כרוב ירוק + מעט גזר בשביל הצבע, אפשר עם מיונז או בלעדיו.

חסה לבד או עם עגבניות שרי חצויות + תיבול

פרוסות צנון + תיבול

תירס מלפפון וגמבה + תיבול

במקרים חגיגיים במיוחד יש גם סלט וולדרוף

אפשר להוסיף גם זיתים וגם חמוצים.

 

(יש לה מתכון של צ'יק צ'ק: להוסיף לירקות השונים על כל כף מלח כוס מים חמים וקצת לימון או חומץ ושמן לשימור. אפשר גם פלפל אנגלי להשהות שעה. ו זה משהו משהו)

ליד כל סלטי הטרי-בריא הללו אפשר להגיש שמן זית.

יתרון נוסף הוא שמי שאוהב חלק מן הסלטים במעורבב יכול לערבב לו בצלחתו מן המינים השונים (התיבול הדומה מאפשר זאת).

וליד מסדר הסלטים החי כל מה שנותר לנו להצטרף ולומר את מה שאותה אישה נחמדה אומרת בעצמה על השולחן: "כל החיים יהללו"

 

 

 

שאלה: אני נשואה מזה מספר שנים, ומרגישה שאני זוכה ליחס משפיל ומזלזל מצד בעלי. האם אני אמורה להבליג ולחיות עם זה עד מאה ועשרים?

 

תשובה: כאשר הננו בונים חיי נישואין, לעיתים, כאשר יש בעיות, נראה כאילו הדרך הקלה יותר היא לפרק את החבילה. אולם, כהדרכה כללית עוד לפני הכניסה לפרטים, יש לדעת, כי המסלול הנכון הוא לשמור על שלמות המשפחה, ולהשתמש לשם כך בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

 

ולגופו של דבר:

כאשר בעל מתייחס בזלזול לאשתו, יש לכך מספר סיבות אפשריות:

האחת, אם הוא חש בעליונות שלה, אולי מפני שהיא מפגינה עליונות עליו, והנשק שלו הוא לזלזל בה ולהשפיל אותה וע"י לנסות ולפגוע בעליונותה עליו.

ואין זה משנה אם היא באמת עולה עליו במשהו או שנדמה לו שכך הדבר.

השניה, אם הוא נרגיש מצדה יחס מזלזל כלפיו. לפעמים, היא נותנת לו הרגשה כזו, גם בלי כל כוונה מצדה לפגוע בו. למשל, אם היא רוצה שבעלה יתנהג או יגיב בצורה מסוימת הנראית בעיניה, ובעלה מרגיש שהיא כופה אותו לפעול בצורה זו, ובעיניו מצטייר הדבר כזלזול, שאין היא סומכת עליו שיחליט בעצמו כראוי.

במצבכם, הדרך הנכונה היא לשוחח ביניכם על ההרגשה שלך, שאת מקבלת יחס משפיל מבעלך. ובו בזמן, פיתחי את לו את הפתח להסביר מדוע הוא נוקט בצעד כזה.

מתוך שיחה אפשר להגיע לבירור, שגם לו יש טענה כלפייך, ותגובתו לכך היא הזלזול בך.

אם תתברר טעותו, ותגיעו להסכמה בענין, ממילא ישתנה יחסו כלפייך, ולא תצטרכי לסבול עד מאה ועשרים.

ברכה והצלחה בהמשך הדרך

אליקים לבנון.

(הערה השאלה הנ"ל נשאלה מחוץ לישוב)

 

 

 

 

 

 

אמהות ותחפושות

אביבה מלטר

פורים

שמחה

מתוך הסתר אסתיר

באה אסתר

וליהודים הייתה אורה ושמחה

חלק מהשמחה המזכיר את ההסתר

הינם התחפושות.

לאמהות שונות גישות שונות לנושא התחפושות:

יש המחכות להזדמנות לבטא כשרונות יצירתיים

לתכנן, לתפור, לקשט וליצור

תחפושות מהודרות, מפוארות, מושלמות

עם כל האביזרים מכל הסוגים.

ומכאן לכל גישות הביניים

ועד לאמהות אשר מנסות לצמצם כל קשר עם התחפושות

למינימום האפשרי

קונים, משאילים,

לילדים קצת גדולים מודיעות הן

(הן? הרי אני וודאי נמנית ביניהן)

בחגיגיות שיסתדרו בעצמם (פחות או יותר),

הרי יש פתרונות אולי לאבא יש מעט סבלנות לעניין

וילווה צאצאיו לחנות הקרובה

או אולי סבתא, דודה או איזה שכנה רחמניה תרים את הכפפה.

כל הדרכים כשרות (כמעט) כדי להיפטר מעונשו של זה,

ודי.

ומכאן למושא התחפושת למה ילדי יתחפש?

כמו בזה גם בזה ישנן גישות שונות

אמר לי פעם יהודי יקר

שמהות התחפושת זה הפך או שונה ממה שהאדם במציאות,

על כן כאשר הילד מתחפש לליצן,

סימן שאינו כזה בכל ימות השנה, וטוב הוא.

הא לך הצדקה לכל השודדים, ההמנים ושאר מפוקפקים

המסתובבים בינינו כל שנה בפורים.

לעומת זאת,

לנו האמהות יש נטיה לרצות לראות את ילדינו מחופשים

לדמויות מופת כרבנים וצדיקים

ההולמים את נשמתם הטהורה

אותה אנו חשות ומכירות

(אף שזו לעתים חבויה בפקעת המתרוצצת ללא הרף כל היום

אשר עדיין לא כל פעולותיה ומעשיה הינן חסד וצדקה).

ישנן אמהות שהמקוריות היא, היא אבן הבוחן על פיו יישק תחפושת

ובזה ניתן להאריךעוד ועוד

גם מקומם של הילדים בדיון זה לא נעדר

אך אנו באמהות עסקינן כאן.

רק נזכיר בחטף אותן אמהות (כמוני) אשר מודדות את מושא התחפושת

ע"פ מדדים אחרים זמינות, קלות, נוחות והאם הילדים מרוצים.

ולסיום,

מה עם האמהות? למה הן מתחפשות?

"מה פתאום? אמהות לא מתחפשות."

"למה לא? ראיתי אמהות שחובשות כובע מצחיק,

או מתאפרות קצת"

"אמא שלי לא מתחפשת."

"גם שלי לא."

"נכון, כי אמהות הן תמיד אמהות."

"אמהות לא יכולות להתחפש, לא באמת."

 

בריאות ממוחשבת

חנן בן-יוסף

כאב לי הקרסול והלכתי לרופא אורטופד. חיכיתי בחדר ההמתנה זמן רב ובסוף נכנסתי. הרופא בדק אם השם שלי ברשימת התורים וביקש את הכרטיס המגנטי של קופת חולים. הוא העביר את הכרטיס במחשב שלו והנתונים לא נקלטו. העביר פעם שניה ושלישית וזה לא עבד עד שהפך את הכרטיס והשם שלי הופיע על המסך. הוא שאל מה הבעיה והסברתי שכואב לי הקרסול. נתתי את הצילומים שעשו במכון רנטגן, אבל הוא היה מרותק ממשהו במסך המחשב. שכבתי והוא בדק את הקרסול במשך עשר שניות וחזרנו לשבת ליד המחשב. הוא התחיל לתקתק משהו עד שהגיע לתפריט שהיה כתוב בו: כתף, זרוע, רגל וכו'. חשבתי לרגע שהייתי באטליז במקום אצל אורטופד. הוא ניסה להכניס למחשב את הבעיה שיש לי עם איזו סיסמא וכוכביות ולא הצליח. שאלתי מה ראה בצילום ומה גילה בבדיקה אבל הוא היה טרוד עם המחשב. ניסה שוב ושוב להכניס את הסיסמא ולא הצליח. הרופא נכנס לחדר סמוך וקרא למישהי לעזור לו עם המחשב. ניסתה, וגם היא לא הצליחה. בינתיים ניסיתי לסחוט קצת מידע מה לעשות כדי לטפל בקרסול, הוא כתב לי מרשם ידנית, שמחתי בשבילו שלא יצטרך להתמודד עם המדפסת. כאשר יצאתי מחדרו היו הרבה אנשים בחדר ההמתנה. חשבתי שבטח הם התרשמו מאורך הזמן שהייתי בפנים, שהיתה בדיקה יסודית. בדרך החוצה לקחתי איזה דף מידע שהיה כתוב עליו "אל תתנו להם להרוס את הבריאות" ולא היה ברור לי על מי מדובר.